יום חמישי, 19 במרץ 2015

פוסט פוסט-בחירות

אחד ממעשי הקונדס האכזריים ביותר הוא לבוא אל ילד ולפוצץ לו את הבלון. אבל כשמדובר במבוגרים - מדובר במעשה מסוכן ביותר, כי מבוגרים גם יכולים להחזיר. 
בשבועות האחרונים ראיתי כיצד הולך ומתנפח לו בלון המהפך. אנשים שבאמת כמהים לשינוי שחררו כל רסן ונהו אחר הבלי הבלים שמכרו להם עיתונאים. עכשיו, תבינו: בחירות הן סיטואציה בה מיליוני אנשים שלא מבינים בביטחון, לא מבינים בכלכלה ולא מבינים במדינאות דבר נדרשים להכריע מי ישפר את מצבה של המדינה בתחומים השונים (ולצורך העניין נתעלם מהמיעוט הזניח שכן מבינים). איך הם יידעו מה לבחור?
התקשורת אמורה - לכאורה - לתווך עבורם את המידע הרלוונטי. אבל תקשורת שזולגת אט אט לאינטרנט ולפיכך עסוקה בלהשיג עוד ועוד תכנים שיווקיים או לחילופין ספונסרים (בעלי אג'נדות, כמובן) לא יכולה לעשות את זה. לא באמת: הציבור לא מאמין לה - ובצדק. לכן מה שנשאר לציבור זה להצביע הצבעה שבטית: ימנים לימין, שמאלנים לשמאל, חרדים לפה וערבים לשם. לקמפיינרים נשאר לשחק רק על המעט שנשאר באמצע, אבל ככל שחלף הזמן וכחלון ולפיד לא ממש המריאו - אך גם לא הצטמקו - התברר שעדיף "לקחת מהבית": בסיומת התחולל קרב איתנים בין מרצ למחנה הציוני ובין הליכוד לבית היהודי (ויחד ואולי גם כחלון). אבל זה היה קרב "חיובי": בלי לכלוכים והשמצות (לכאורה. יתכן ויש יוצאים מן הכלל). כך שהצמיחה האדירה של הליכוד בסוף המירוץ כמעט ולא שינתה דבר בתמונת הגושים (אולי לפיד איבד מנדט אחד בגלל זה). אדרבה: יחד לא עברה את אחוז החסימה כנראה גם בגלל הקמפיין של ביבי (אם יחד היתה בכנסת, המנדט שהתנדנד בין מרצ לרשימה המשותפת היה הולך לימין, עקב גדילת המודד למנדט).

רק בעניין אחד עוד הסכים הציבור ללכת שבי אחרי התקשורת: סקרים. אבל הפלא ופלא: גם בסקרים הציבור לא מבין. כדי לזהות מה ניתן להוציא מהם ומה לא ניתן להוציא מהסקרים נדרשתי לקרוא בלוגים מקצועיים, שהרי להסתמך על מה שעיתון אומר על סקר שהוא עצמו הזמין זה כמו להאמין לפרסומת לווינר שאתה באמת הולך להיות מיליונר. אבל כדי לדעת שהסיכוי של בוז'י להרכיב ממשלה הוא במקרה הטוב 25 אחוז - או לפחות להבין שסיכויו להרכיב קואליציה לאחר הבחירות לא משהו - היה צריך פשוט להתבונן במספרים ולבצע חיבור וחיסור:

בשום סקר, ככל הזכור לי, לא קרה שהתאפשר לבוז'י להקים קואליציית שמאל-מרכז בלי הליכוד. ובכל הסקרים - ואם מישהו מוצא אחד חריג נא לדווח לי - התאפשר לביבי להקים ממשלת ימין צרה בתוספת כחלון. וכמובן: זה לא אומר שאם כחלון אומר לא לביבי אז בוז'י יכול להקים ממשלה: הרשימה המשותפת - בניגוד למה שאמרו פה ושם כל מיני ספקולנטים - בחיים לא הייתה מצטרפת לקואליציה בראשות בוז'י - וגם בוז'י לא סופר אותם. זה טוב? זה רע? - זו עובדה. הדבר היחיד שכחלון יכל לפי הסקרים זה להכריח את ביבי לכלול גם את בוז'י. אבל האם כחלון יהיה מוכן לוותר על מעמדו כשר בכיר בשביל ממשלת אחדות? האם ממשלת ימין צרה פסולה בעיניו? מסופקני. אז היכן ההפתעה הגדולה??? היכן יום כיפור של הסוקרים?...

לפני כחודשיים כבר טענתי שתוצאות הבחירות כבר ידועות לי - לפי הסקרים. בפוסט שפרסמתי לפני שבוע גם פרטתי את התחזית שלי. בחלק מן הדברים צדקתי ובחלק טעיתי. את מצבה של יחד הגדרתי היטב: היא סמוכה לאחוז החסימה, אבל אין לדעת אם מלמעלה או מלמטה. אחד משני הכשלונות של הסוקרים הוא בהחלטתם כי יחד תהיה בכנסת: הצורך לפרסם בעיתון תמונה ברורה חייב אותם להימנע מללכת על חבל דק והחליט לאיזה צד תיפול המפלגה. הם החליטו על צד (כולם, ובעקביות!) - והדבר החיובי היחיד שאפשר לומר על החלטתם זו היא שאלי ישי לא יכול לבוא אליהם בטענות (בניגוד לעלה ירוק, למשל, שעתרו נגד מכוני המחקר וכלי התקשורת בטענה של סיקור-חסר במדגמים).

כשלונם המרכזי של הסוקרים הוא לנבא את גודלו של הליכוד. בדיעבד, ניתן לומר שקמפיין "רק לא ביבי" היטה את הסקרים: גולש חכם העלה השערה שמצביעי ליכוד רבים התביישו להודות בכך ולכן בחרו בסקרים במפלגה אחרת (תופעה דומה התרחשה בבריטניה לפני כעשרים שנה, עת בוחרים התביישו להודות שהם הולכים להצביע לג'ון מייג'ור, שבסוף ניצח את הסקרים. ותודה לסרגיי על המידע).

הסוגיה המרכזית בבחירות הייתה עניין המשילות. ביבי רצה מפלגה גדולה כדי שיהיה לו הרבה כוח בתוך הממשלה והקואליציה, וגם - כמובן - כדי לחזק את כוחו בתוך הליכוד, לאחר כישלונו בבחירות הקודמות להביא ארבעים מנדטים יחד עם ליברמן. בהסתמך על הסקרים טעיתי לחשוב שהוא ייכשל. שהוא יזדקק למו"מ מתיש - כמו בבחירות הקודמות - ומה שהיה הוא שיהיה. אלא שביבי ניהל את המו"מ הזה עוד לפני הבחירות: לבנט הוא הבטיח תפקיד בכיר, לכחלון הוא הבטיח את האוצר, ובכך הוא הרוויח פעמיים: גם חסך לעצמו מו"מ וגם סרס את יכולתם להתמודד עם הקמפיין שלו מול מצביעי הימין הקלאסיים - כולל הבוחרים שלהם. 

לפני שבוע שיערתי שביבי יעדיף אחדות, אבל הבטחותיו לכחלון ובנט חישקו אותו, ולמרות שמילה של ביבי כתובה על האוויר כעת נראה שהוא יעדיף את האופציה השניה שהעליתי: קואליציית ימין קלאסית פלוס כחלון, אבל קשה לנחש אלו הפתעות תהיינה בדרך. 

את הפוסט הקודם סיימתי בפיסקה הבאה:

            שורה תחתונה: דבר אחד בטוח בעיני: בוגי יהיה שר הבטחון גם אחרי הבחירות.
            יש עתיד כנראה יהיו באופוזיציה וביבי, בנט והחרדים יהיו בפנים. את זה שכולנו
            בפנים כולנו יודעים ממזמן. עכשיו רק צריך ללכת לקנות כובע, שיהיה מה לאכול.

אני חושב שיש מצב שחסכתי לעצמי את רכישת הכובע, נכון?

יום חמישי, 12 במרץ 2015

אז מה יהיה? (פוסט בחירות)

ראשית כל הבהרה: הבחירות עבורי הן משחק משעשע ותו לא. המושג ההפכפך ושמו "משילות" לא יקבל חיזוקים לאחר הבחירות, וספק אם המו"מ להרכבת הקואליציה יהיה הפעם פחות מתיש מהקודם. מה שאומר: ראש ממשלה התלוי בריצוי מספר מפלגות נוספות (לפחות שלוש נוספות על שלו). יש גם לקחת בחשבון שכמות אתנן התיקים מוגבלת הפעם ל-18 משרות שרים בלבד.
לכן, המשמעות של מי יהיה ראש הממשלה פחותה יחסית. חשובים יותר כישורי המניפולציה של ראשי המפלגות השונות: מניפולטור טוב ישיג יותר עבור קהל מצביעיו. בעיני זה מצער: זה מבשר כנסת רוויה תככים ויצרים, שהישגיה הטובים והרעים מבוססים על יותר לכלוך מאי פעם.

הסיבה המרכזית לכך היא העלאת אחוז החסימה, שכצפוי פגעה בעיקר בעקרון שבשמו נהגתה: המשילות. למעשה, העלאת אחוז החסימה היא המאפיין המרכזי והדרמטי ביותר של הבחירות האלה, לא אירן ולא יוקר המחיה. בגללה נוצרה הרשימה הערבית המשותפת (כיצד האיחוד הזה ישפיע בעתיד על זהותם של ערביי ישראל? האם הוא יותיר רושם חיובי או שלילי? האם הוא יימשך או יתפרק לאחר הבחירות?), בגללה נוצרה רשימת יחד בצורתה הנוכחית (האם אלי ישי היה מתאמץ לצרף את עצמה לישראל לולא הועלה אחוז החסימה? מסופקני) ובגללה גדל כוחם של הסקרים בצורה דרמטית. ומיד אסביר.

כרגע לפחות שלוש מפלגות נמצאות במרחק נגיעה מאחוז החסימה: מרץ, ישראל ביתנו ויחד. כל מצב בו אחת מהן לא עוברת - מפנה ארבעה מנדטים לחלוקה לשאר המפלגות. שינוי שכזה משפיע כמובן על גודל הגושים ועל יכולות המיקוח של כלל המפלגות. ויש גם אופציה הפוכה: מצב בו שלושתן עוברות וגם מפלגה נוספת (או שתיים?) מצליחה לעבור את אחוז החסימה. אי אפשר להעריך את סבירותה של אופציה הפוכה שכזאת, כי הסקרים לא מדווחים לנו על מפלגות שצפויות לקבל, נניח, 3 אחוז מהקולות (בסקר של 500 איש זה כקול אחד פחות מאחוז החסימה). יתרה מזאת:
בחינה מדוקדקת של הסקרים (שמצאתי ב"בטל בשישים") מוכיחה כי הסוקרים בעצם החליטו כי יחד תעבור את אחוז החסימה, ובכך דוחפים אותה קדימה (ודוחפים אחורה את המפלגות הקטנות יותר). הסיבה פשוטה: במידה והיא לא תעבור את אחוז החסימה כל הסוקרים נכשלו, אבל במצב כזה איש מהם לא מפסיד מכך. אך במידה ואחד מהם יציג סקר בו היא לא עוברת את אחוז החסימה ויימצא טועה – הרי שהקריירה שלו גמורה, בטח כשכמות הטעויות בסקר שלו תהיה גדולה (שהרי, כזכור, מפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה מפנה מנדטים לאחרות). מדוע "יחד" ולא "עלה ירוק", למשל? כנראה כי יחד הכי קרובה לאחוז החסימה (מלמעלה? מלמטה? מי יודע).
כאמור, זה שלסוקרים יש כח אין זה אומר שהם מנצלים אותו למטרות פוליטיות. זה יהיה שקוף מדי ובזוי מדי. אבל זה אומר ש"מפלגות גבול" יטו בסקרים בהתמדה לאותו צד של הגבול.

ועכשיו לתוצאות:
השאלה הגדולה היא איזו קואליציה תהיה. לאחרונה אשתי קנתה משחק לליל הסדר המבוסס על כללים של "מי לא מוכן לשבת ליד מי". הרכבת הקואליציה זה בדיוק אותו דבר: הערבים בכלל לא מוכנים לשבת בקואליציה (הסבירות שכלל זה יישבר אפסית). החרדים ולפיד לא הולכים יחד (יש סבירות מסויימת שכלל זה יישבר, בעיקר אם גם לפיד וגם החרדים או חלקם יחושו חזקים מאוד או יקבלו פיתויים מאוד שווים). ביבי הוא מוקצה אצל לפיד. לגבי ליברמן: אני מאמין שהוא יהיה גמיש מאוד הפעם ויהיה מוכן לשבת עם הרבה אנשים. השאלה היא יותר מי ירצה לשבת איתו? גם מרזל יהפוך את יחד למוקצית (אם תעבור את אחוז החסימה). מעבר לכך יש את כללי ימין-שמאל המוכרים לכולנו (מי לא יישב עם ביבי חוץ ממרץ הקטנטנה?).
אז להלן האפשרויות השונות, בהתחשב במצב בסקרים, וגם תוך לקיחה בחשבון של אי הוודאות הנובע ממצבה הגבולי של יחד (ואולי של מפלגות נוספות). את האפשרויות סידרתי מהכי סבירה להכי פחות סבירה בעיני.

אפשרות ראשונה: ממשלת אחדות. המחנ"צ, הליכוד, כולנו ואולי גם יש עתיד ירכיבו ממשלה יציבה יחסית. מאוד סביר שגם הבית היהודי יצטרף. אלא שאם ביבי יעמוד בראש אז לפיד כנראה יהיה בחוץ ואז החרדים יחליפו אותו. תכלס, אני מהמר שגם בוז'י יעדיף את החרדים על פני לפיד. מי יהיה ראש הממשלה? כאמור – בעיני זו סוגיה שולית. ציפי תהיה שרת החוץ ובוגי בבטחון, ובוז'י וביבי יתחלקו בראשות ובאוצר. האפשרות הזו הכי סבירה בעיני כי יש בה את פוטנציאל היציבות הגבוה ביותר.

אפשרות שניה: ממשלת ימין חרדים: הליכוד, הבית היהודי, כולנו, ליברמן ויחד פלוס החרדים יוצרים מסגרת קואליציונית קלאסית של ימין-חרדים. אפשרות זו תהיה הכי ריאלית בעיקר אם יחד תעבור את אחוז החסימה וכולנו תקבל מספר דו ספרתי של מנדטים. אם כולנו תהיה גדולה מהבית היהודי יש מצב וכחלון יקבל את מבוקשו להיות שר אוצר. אבל ביבי יעדיף אחדות: להערכתי הוא סומך על בוז'י יותר מאשר על כל ראש מפלגה אחר עם מספר מנדטים דו ספרתי.

אפשרות שלישית: ממשלת שמאל-מרכז+ ? : המחנ"צ כולנו ויש עתיד יצטרכו תוספת של שתי מפלגות כדי להרכיב ממשלה. מתמטית יספיק כנראה צרופן של שס ומרץ שכבר ישבו יחד בממשלה. אבל שס יחד עם מרץ ויש עתיד? נראה לי מופרך מדי. ליברמן עם מרץ? נראה לי מופרך עוד יותר. מתמטית יתכן והבית היהודי תהיה מספיק גדולה כדי להשלים פה קואליציה צרה של שישים וקצת ח"כים – אפשרות לא מופרכת מאוד, בעיקר לאור היחסים הלא מדהימים בין ביבי לבנט. בכל מקרה לא נראית לי סבירה האפשרות הזו.


אפשרות רביעית: ממשלת ימין מרכז: אפשרות זו מופרכת בעיקר בגלל היחסים בין ביבי ללפיד. אבל מה יקרה אם? הליכוד, יש עתיד וכולנו לא יספיקו לקואליציה. בנט מן הסתם גם יסכים להצטרף אבל צרופן של ארבע מפלגות אלו עדיין לא יצטבר לשישים ח"כים, אלא אם יש עתיד וכולנו ממש ימריאו. יחד תוכל להשלים להם גרוש ללירה, אבל לפיד גם עם ביבי וגם עם מרזל? לא נראה לי. לפיד עם ליברמן וביבי נשמע סביר יותר, ועדיין – ממשלת ימין מרכז נטולת בוז'י וציפי נראית לי אופציה מופרכת מאוד.

שורה תחתונה: דבר אחד בטוח בעיני: בוגי יהיה שר הבטחון גם אחרי הבחירות. יש עתיד כנראה יהיו באופוזיציה וביבי, בנט והחרדים יהיו בפנים. את זה שכולנו בפנים כולנו יודעים ממזמן. עכשיו רק צריך ללכת לקנות כובע, שיהיה מה לאכול.