יש משהו מבלבל ביכולת לאתר סרט טוב. בעיקר אחרי שלמדת קולנוע. שוטים מסובכים, עריכה מעניינת, דמויות אקסצנטריות - הכל כשר כדי ללכוד את תשומת לבנו, והגישה האמריקאית ההופכת כל דבר ל"מוצר" מרוקן מנשמה משפיעה עלינו מבול של סרטים "מגניבים" ונטולי לב. המשיכה להיות "מגניב" היא מלכודת מסוכנת ביותר - בעיני תמיד עדיף לעשות משהו "אמיתי" עם "נשמה" מאשר לעשות "יצירת מופת". לכן, אגב, טרנטינו בעיני הוא חמוד. לא יותר.
כשאתה מחפש סרט טוב, אתה מחפש כל מיני סימנים. ל"גיא אוני" יש לא מעט סימנים מחשידים: ראשית כל, דן וולמן הוא במאי כמעט עלום שם לרוב האנשים. אמנם ראיתי סרט נהדר שלו פעם("אחות זרה". מומלץ), אבל מבמאי שעושה סרט פעם בשנה שנתיים בלי הרבה כסף - רק כי הוא קולנוען וזה מה שהוא יודע ואוהב לעשות - אפשר לצפות לנפילות לא מעטות. שנית, רשות השידור הפיקה את הסרט - וכל מילה מיותרת, נדמה לי. שלישית, "גיא אוני" הופק כסדרה ולכלוא סדרה בתוך מחוך לוחץ של סרט קולנוע לעיתים קרובות נעשה ממניעים זרים("אבידות ומציאות", זוכרים?)ולרוב לא עושה טוב לדרמה ולסיפור.
גם שיטת ההפצה המוזרה של וולמן(מפה לאוזן דרך האינטרנט)גרמה לי לחשוב שאנשים הולכים לראות את הסרט (או לפחות אומרים שהם הולכים...)מתוך הזדהות עם הבמאי וקשיי היצירה שלו, ולא מתוך הערכה אמנותית כנה.
אמנם במבחן החשוב מכל בעיני - מבחן הביקורות - כאן "גיא אוני" קיבל לרוב ביקורות נהדרות(קישורים בסוף).
ואכן, "גיא אוני" הוא קודם כל סרט נהדר. מצולם לעילא, משוחק נהדר(אינני מבין אידיש או רוסית, כך שאינני יודע עד כמה המבטאים אמינים. אבל זו ההסתייגות היחידה שלי), ובעיקר מחזיק את חוטי הדרמה ביד בוטחת מבלי למעוד ומבלי לבזבז זמן. כיצד נעשה הקסם של סרט דל-תקציב המתרחש במאה ה-19 ונראה אמין? ובכן, דלות החומר של התקופה מתיישבת טוב עם דלות החומר של ההפקה, הצילום נפלא, אך מעל לכל יש כאן שחקנית אלמונית המנקזת לתוכה את כל הקונפליקט של עולה חדשה,חד-הורית וחסרת כל המגיעה לארץ דלת-אפשרויות ומצליחה לנצח למרות הכל. תמר אלקן מחזיקה על כתפיה(או שמא יש לומר: בפניה)דמות עמוקה, רבת רבדים עם כריזמה ורגש שלא רואים כל יום, בטח לא אצלנו.
אבל עבורי - "סרט נהדר" זה לא הכל בחיים. ו"גיא אוני" הוא אכן יותר מסתם סרט נהדר. הוא סרט חשוב. חשיבותו נובעת מהפער העצום בין ההסטוריה הציונית העמוסה עד לעייפה בתקופות שונות עם קונפליקטים שונים ומיתוסים רבים עד בלי די מחד - ומיעוטם של סרטים המעניקים ייצוג ויזואלי נאות לתקופות השונות על המיתוסים המאפיינים אותן. "גיא אוני" מרווה בחדווה את צמאוננו לפגוש פנים אל פנים את קשיי העליה הראשונה. לראות ולחוש את שחשו יהודים שעלו לכאן לפני בן-גוריון וז'בוטינסקי, לפני טרומפלדור ולפני שהרצל נעשה ציוני. לראות מהי ציונות של עשר אצבעות וחרוף נפש, עוד בטרם הגיע לא"י העידן המודרני. ולמי ששני המשפטים האחרונים הם סינית עבורו - טוב, כשתגדל תבין.
ביקורת לחובבי קולנוע(אורי קליין):
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1209522.html?more=1
ביקורת לאינטלקטואלים(דובדבני):
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4018125,00.html
ביקורת שניצר(והמבין יבין...) - שאפילו הוא אהב את הסרט:
http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/200/775.html
וביקורת לכולי עלמא(מרט פרחומובסקי):
http://e.walla.co.il/?w=/227/1781172
כשאתה מחפש סרט טוב, אתה מחפש כל מיני סימנים. ל"גיא אוני" יש לא מעט סימנים מחשידים: ראשית כל, דן וולמן הוא במאי כמעט עלום שם לרוב האנשים. אמנם ראיתי סרט נהדר שלו פעם("אחות זרה". מומלץ), אבל מבמאי שעושה סרט פעם בשנה שנתיים בלי הרבה כסף - רק כי הוא קולנוען וזה מה שהוא יודע ואוהב לעשות - אפשר לצפות לנפילות לא מעטות. שנית, רשות השידור הפיקה את הסרט - וכל מילה מיותרת, נדמה לי. שלישית, "גיא אוני" הופק כסדרה ולכלוא סדרה בתוך מחוך לוחץ של סרט קולנוע לעיתים קרובות נעשה ממניעים זרים("אבידות ומציאות", זוכרים?)ולרוב לא עושה טוב לדרמה ולסיפור.
גם שיטת ההפצה המוזרה של וולמן(מפה לאוזן דרך האינטרנט)גרמה לי לחשוב שאנשים הולכים לראות את הסרט (או לפחות אומרים שהם הולכים...)מתוך הזדהות עם הבמאי וקשיי היצירה שלו, ולא מתוך הערכה אמנותית כנה.
אמנם במבחן החשוב מכל בעיני - מבחן הביקורות - כאן "גיא אוני" קיבל לרוב ביקורות נהדרות(קישורים בסוף).
ואכן, "גיא אוני" הוא קודם כל סרט נהדר. מצולם לעילא, משוחק נהדר(אינני מבין אידיש או רוסית, כך שאינני יודע עד כמה המבטאים אמינים. אבל זו ההסתייגות היחידה שלי), ובעיקר מחזיק את חוטי הדרמה ביד בוטחת מבלי למעוד ומבלי לבזבז זמן. כיצד נעשה הקסם של סרט דל-תקציב המתרחש במאה ה-19 ונראה אמין? ובכן, דלות החומר של התקופה מתיישבת טוב עם דלות החומר של ההפקה, הצילום נפלא, אך מעל לכל יש כאן שחקנית אלמונית המנקזת לתוכה את כל הקונפליקט של עולה חדשה,חד-הורית וחסרת כל המגיעה לארץ דלת-אפשרויות ומצליחה לנצח למרות הכל. תמר אלקן מחזיקה על כתפיה(או שמא יש לומר: בפניה)דמות עמוקה, רבת רבדים עם כריזמה ורגש שלא רואים כל יום, בטח לא אצלנו.
אבל עבורי - "סרט נהדר" זה לא הכל בחיים. ו"גיא אוני" הוא אכן יותר מסתם סרט נהדר. הוא סרט חשוב. חשיבותו נובעת מהפער העצום בין ההסטוריה הציונית העמוסה עד לעייפה בתקופות שונות עם קונפליקטים שונים ומיתוסים רבים עד בלי די מחד - ומיעוטם של סרטים המעניקים ייצוג ויזואלי נאות לתקופות השונות על המיתוסים המאפיינים אותן. "גיא אוני" מרווה בחדווה את צמאוננו לפגוש פנים אל פנים את קשיי העליה הראשונה. לראות ולחוש את שחשו יהודים שעלו לכאן לפני בן-גוריון וז'בוטינסקי, לפני טרומפלדור ולפני שהרצל נעשה ציוני. לראות מהי ציונות של עשר אצבעות וחרוף נפש, עוד בטרם הגיע לא"י העידן המודרני. ולמי ששני המשפטים האחרונים הם סינית עבורו - טוב, כשתגדל תבין.
ביקורת לחובבי קולנוע(אורי קליין):
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1209522.html?more=1
ביקורת לאינטלקטואלים(דובדבני):
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4018125,00.html
ביקורת שניצר(והמבין יבין...) - שאפילו הוא אהב את הסרט:
http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/200/775.html
וביקורת לכולי עלמא(מרט פרחומובסקי):
http://e.walla.co.il/?w=/227/1781172
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה