תופעת הרווקות המאוחרת הפכה בשנים האחרונות לסחורה חמה בשוק התוכן. אינני יודע מדוע כיום היא מוגדרת כתופעה בעוד בילדותי לא כ"כ עסקו בה. האם זה מפני שאז רווקות מאוחרת הייתה נחלתם של מעטים? האם זה מפני שאז "לא דיברו על זה"? או אולי זה מפני שאז לא היו כ"כ הרבה כלי תקשורת ודפי פ"ש?... בכל אופן, החלטתי גם אני לטבול רגלי בביצה(כן,כן, זה לא שאני פנוי בגילי המתקדם מתוך אילוץ, זה הכל מבחירה...) ולתהות הכצעקתה.
ובכן, הדבר הראשון הבולט לעין בביצה זו הוא מפעלות השידוכין. אין לי דבר נגד המשחק הזה, של למתוח קוים בין שני טורים של אובייקטים, אבל יש לקחת אותו בפרופורציות. כלומר, זה בסה"כ משחק מזל, וככל משחקי המזל גם בו לעיתים יוצאים עם כל הקופה. אבל בדרך כלל לא. ישנם מספר סוגי שדכנים, אבל על כך בהמשך.
הדבר השני שאתה מוצא בשפע בביצה הוא הייאוש המסתתר בזהירות מאחורי שיחי הרחש-בחש האופייניים לביצה. כלומר, זה נדמה שהביצה כל העת מלאה בפעילות: ההוא יוצא עם ההיא, ההיא נפרדה מההוא, וההם בכלל הולכים להתחתן בקרוב א-ב-ל תכל'ס, הביצה ברובה עומדת. יש מליוני אנשים לבד(טוב, זה רק כמה אלפים...) שכנראה שוכנעו שבאמת חשוב להיות כל העת בתנועה....
ואז אתה מתחיל לשאול את עצמך: מה בי לא בסדר? מדוע נתברכתי בחיי בדידות ארוכים כ"כ? האם אני בר תיקון? ואם אתה הגון מספיק עם עצמך, התשובות גם הן מתחילות לצוף. ולכל אחד תשובות משלו. אם כי נדמה לי שיש מעט מן המשותף לכולם בביצה: הם לא באמת יודעים מה הם מחפשים, ולמה. וכאן הגיעה העת לחזור לשדכנים...
השדכנים מן הסוג הגרוע ביותר הם אלה שבאמת עלו על הבעיה הנ"ל והחליטו לנצל אותה. כלומר, המשודך הרי לא יודע מה טוב עבורו,אז אני אחליט עבורו! הרי בשביל זה אני כאן!!! אז זהו. אין דבר כזה. רק האדם עצמו יכול לדעת מה טוב עבורו, ולכל היותר לכוון אחרים לכיוון הנכון. שדכנים כאלה, בעיקר אם הם ניחנו באסרטיביות ויכולות שכנוע גבוהות עלולים לגרום לכם להתמכר אליהם. הם יציעו לכם שוב ושוב ויגרמו לכם להרגיש שמשהו בכם לא בסדר(אה, נכון, אנחנו לבד. ממש לא בסדר מצידנו), ושרק הם יכולים להוציא אתכם משם. לשמחתי לא נתקלתי בהרבה כאלה, אבל אם אתם מוצאים מישהו כזה, תגידו לו שאני עדיין מחכה שיחזיר לי את הכסף...
יש כמובן גם את שדכני "הכל כלול". שדכנים אלה ינסו להכיר לכם את כל העולם ואשתו, ולפני שתספיקו לומר "איי דו" תגלו שמחצית מבנות נווה חמציצים כבר דחו את ההצעה לצאת איתך ולא ידעת בכלל שאתה כזה. שדכנים כאלה ימצו את המאגר שלהם במהירות עצומה, ואז יתייאשו ויעזבו אותך, כך שנזקם מועט(בהנחה שהם לא הוציאו לך שם רע מאחורי גבך באיזשהו אופן).
כולם גם מכירים את העסקים השונים המתפרנסים מעולמות ההכרויות: האתרים, משחקי הספידידייטינג, שבתות הפו"פ והטיולים - אלה עסקים נהדרים שעושים כסף מלבחוש בקש את מי האפסיים של הביצה בתקווה קלושה שמשהו יזוז שם. ובכן, הטיולים לכשעצמם יכולים להיות כיף טהור, אבל מעבר לכך לא מצאתי בהם יתרון כלשהו על משחקי מזל אחרים.
אבל הכי מעניינים הם מפעלי השידוך הממוסדים. הם מנסים בטוב לבם לעשות הרבה, אך מלאכתם קשה ולא תמיד הם מבינים איך. האמת שאחד השידוכים ההזויים יותר שהוצעו לי היה דרכם. מצד שני, אולי גם הנועזים ביותר: לא פשוט להציע לגרוש בגילי רווקה מופנמת וחסרת בטחון צעירה ממני בעשור. למזלי הצלחתי לתת לה את הסולם לרדת מן העץ בכוחות עצמה, ובטח מאז יש לה קצת יותר בטחון...
כמובן, אינני אומר שאין הצלחות במרחב העשייה השדכני. הרי ישנם לא מעט אנשים שכן יודעים מה הם רוצים, ויש אנשים שעוברים דברים ומתפתחים ומגלים את עצמם עם הזמן ומגיעים למצב שקל יותר לזהות מה הם צריכים. ובסופו של דבר "תופעת" הרווקות המאוחרת מקיפה רק מיעוט מקרב הצעירים הדתיים. אבל בעיני, הבעיה הנפוצה בקרב אלה שעדיין משייטים בביצה היא, כאמור, חוסר הידיעה מה הם רוצים ולמה.
לא מזמן ראיתי מאמר המבקר את גישתם של הפז"מניקים לפסול בחורות על סמך חיצוניות בלבד. המאמר הזה מעט הכעיס אותי. שהרי מדוע אנשים מסתכלים רק על החיצוניות אם לא בגלל שאין להם מושג מה הם רוצים? חיצוניות - כמו גם השכלה, גיל, תעסוקה ושאר סעיפי רשימת המכולת המוכרים - היא מדד יבש שעוזר לקבל החלטה כלשהי. ומכיוון שחשוב לקבל החלטה לחיוב או לשלילה, ומכיוון שאין לנו מושג מה אנו רוצים, אז מה הברירה שנותרת לנו?
כמובן, אפשר לבוא ולומר: "אז לכו תלמדו כבר מה אתם רוצים!!!" - וזו טענה צודקת לגמרי. אבל בלי עצבים, בבקשה. כי זה נורא קשה לפתח זהות ולהיות "אני". לכולנו אמהות פולניות(ואם מישהו תוהה מדוע דווקא הפולנים לקחו לעצמם את הכינוי הזה, כנראה שהוא לא מבין שום דבר במה זה להיות פולני), ולכולנו קשה להשתחרר מהן ולעמוד לבדנו על במת העולם ולצעוק: " אני רוצה XXXXX!"(אנשים בעלי חוט שדרה יכולים לדלג עד לאחר הסוגריים: כתבתי חמישה איקסים, אבל זה יכול להיות גם מאה. או מליון. סתם שתדעו).
ומה שיש לי לומר זה: מפעלות שידוכין זה יפה. אבל מה שבאמת יעזור אלה מפעלי העצמה אישית. שאנשים יתפתחו ויפתחו אגו. ויהיו גאים במה שהם -על יופיים וכיעורם, על חכמתם וכסילותם, על הישגיהם וחדלונם. בכולנו יש הכל מטוב ועד רע, וכולנו יכלנו להגיע רחוק יותר אבל לכולנו יש גם במה להתגאות. רק אם נהיה מי שאנחנו באמת, נגלה גם מה באמת הקשר בינינו לבין הזה שיכול לעזור לנו להיות עוד יותר מושלמים ממה שאנחנו, כן, הדבר הזה שבגימטריה נותן 13 ומהווה סיכון לא קטן לאנשים בעלי חרדת נטישה. ושיש לא מעט אנשים(כמוני) שגילו שאפשר גם להתאכזב ממנו ושכמעט(?) התייאשו ממנו. נו, איך קוראים אותו?....
(פוסט זה נכתב לא מעט בהשראת יצירתה של מישהי שלא שכחתי את שמה, ובזכות מרחב ציבורי ירושלמי טיפוסי. אה, היי שלומית! ד"ש לאמא. תודה)
ובכן, הדבר הראשון הבולט לעין בביצה זו הוא מפעלות השידוכין. אין לי דבר נגד המשחק הזה, של למתוח קוים בין שני טורים של אובייקטים, אבל יש לקחת אותו בפרופורציות. כלומר, זה בסה"כ משחק מזל, וככל משחקי המזל גם בו לעיתים יוצאים עם כל הקופה. אבל בדרך כלל לא. ישנם מספר סוגי שדכנים, אבל על כך בהמשך.
הדבר השני שאתה מוצא בשפע בביצה הוא הייאוש המסתתר בזהירות מאחורי שיחי הרחש-בחש האופייניים לביצה. כלומר, זה נדמה שהביצה כל העת מלאה בפעילות: ההוא יוצא עם ההיא, ההיא נפרדה מההוא, וההם בכלל הולכים להתחתן בקרוב א-ב-ל תכל'ס, הביצה ברובה עומדת. יש מליוני אנשים לבד(טוב, זה רק כמה אלפים...) שכנראה שוכנעו שבאמת חשוב להיות כל העת בתנועה....
עם הזמן מגלים גם כל מיני אנשים מוזרים שאתה תוהה האם הם מאז ומעולם היו כאלה(ואני מקווה שכן...) או שהבדידות הפכה אותם לכאלה? והאם אני גם בדרך לשם? או שמא אני כבר כזה.....? ואתה מתמלא רחמים עליהם, שהרי מי יתחתן עם מישהי שXXXXXXX(טוב, צנעת הפרט, כן?), ואיך בכלל אפשר "לתקן" אותם או האם בכלל צריך...?
ואז אתה מתחיל לשאול את עצמך: מה בי לא בסדר? מדוע נתברכתי בחיי בדידות ארוכים כ"כ? האם אני בר תיקון? ואם אתה הגון מספיק עם עצמך, התשובות גם הן מתחילות לצוף. ולכל אחד תשובות משלו. אם כי נדמה לי שיש מעט מן המשותף לכולם בביצה: הם לא באמת יודעים מה הם מחפשים, ולמה. וכאן הגיעה העת לחזור לשדכנים...
השדכנים מן הסוג הגרוע ביותר הם אלה שבאמת עלו על הבעיה הנ"ל והחליטו לנצל אותה. כלומר, המשודך הרי לא יודע מה טוב עבורו,אז אני אחליט עבורו! הרי בשביל זה אני כאן!!! אז זהו. אין דבר כזה. רק האדם עצמו יכול לדעת מה טוב עבורו, ולכל היותר לכוון אחרים לכיוון הנכון. שדכנים כאלה, בעיקר אם הם ניחנו באסרטיביות ויכולות שכנוע גבוהות עלולים לגרום לכם להתמכר אליהם. הם יציעו לכם שוב ושוב ויגרמו לכם להרגיש שמשהו בכם לא בסדר(אה, נכון, אנחנו לבד. ממש לא בסדר מצידנו), ושרק הם יכולים להוציא אתכם משם. לשמחתי לא נתקלתי בהרבה כאלה, אבל אם אתם מוצאים מישהו כזה, תגידו לו שאני עדיין מחכה שיחזיר לי את הכסף...
יש כמובן גם את שדכני "הכל כלול". שדכנים אלה ינסו להכיר לכם את כל העולם ואשתו, ולפני שתספיקו לומר "איי דו" תגלו שמחצית מבנות נווה חמציצים כבר דחו את ההצעה לצאת איתך ולא ידעת בכלל שאתה כזה. שדכנים כאלה ימצו את המאגר שלהם במהירות עצומה, ואז יתייאשו ויעזבו אותך, כך שנזקם מועט(בהנחה שהם לא הוציאו לך שם רע מאחורי גבך באיזשהו אופן).
כולם גם מכירים את העסקים השונים המתפרנסים מעולמות ההכרויות: האתרים, משחקי הספידידייטינג, שבתות הפו"פ והטיולים - אלה עסקים נהדרים שעושים כסף מלבחוש בקש את מי האפסיים של הביצה בתקווה קלושה שמשהו יזוז שם. ובכן, הטיולים לכשעצמם יכולים להיות כיף טהור, אבל מעבר לכך לא מצאתי בהם יתרון כלשהו על משחקי מזל אחרים.
אבל הכי מעניינים הם מפעלי השידוך הממוסדים. הם מנסים בטוב לבם לעשות הרבה, אך מלאכתם קשה ולא תמיד הם מבינים איך. האמת שאחד השידוכים ההזויים יותר שהוצעו לי היה דרכם. מצד שני, אולי גם הנועזים ביותר: לא פשוט להציע לגרוש בגילי רווקה מופנמת וחסרת בטחון צעירה ממני בעשור. למזלי הצלחתי לתת לה את הסולם לרדת מן העץ בכוחות עצמה, ובטח מאז יש לה קצת יותר בטחון...
כמובן, אינני אומר שאין הצלחות במרחב העשייה השדכני. הרי ישנם לא מעט אנשים שכן יודעים מה הם רוצים, ויש אנשים שעוברים דברים ומתפתחים ומגלים את עצמם עם הזמן ומגיעים למצב שקל יותר לזהות מה הם צריכים. ובסופו של דבר "תופעת" הרווקות המאוחרת מקיפה רק מיעוט מקרב הצעירים הדתיים. אבל בעיני, הבעיה הנפוצה בקרב אלה שעדיין משייטים בביצה היא, כאמור, חוסר הידיעה מה הם רוצים ולמה.
לא מזמן ראיתי מאמר המבקר את גישתם של הפז"מניקים לפסול בחורות על סמך חיצוניות בלבד. המאמר הזה מעט הכעיס אותי. שהרי מדוע אנשים מסתכלים רק על החיצוניות אם לא בגלל שאין להם מושג מה הם רוצים? חיצוניות - כמו גם השכלה, גיל, תעסוקה ושאר סעיפי רשימת המכולת המוכרים - היא מדד יבש שעוזר לקבל החלטה כלשהי. ומכיוון שחשוב לקבל החלטה לחיוב או לשלילה, ומכיוון שאין לנו מושג מה אנו רוצים, אז מה הברירה שנותרת לנו?
כמובן, אפשר לבוא ולומר: "אז לכו תלמדו כבר מה אתם רוצים!!!" - וזו טענה צודקת לגמרי. אבל בלי עצבים, בבקשה. כי זה נורא קשה לפתח זהות ולהיות "אני". לכולנו אמהות פולניות(ואם מישהו תוהה מדוע דווקא הפולנים לקחו לעצמם את הכינוי הזה, כנראה שהוא לא מבין שום דבר במה זה להיות פולני), ולכולנו קשה להשתחרר מהן ולעמוד לבדנו על במת העולם ולצעוק: " אני רוצה XXXXX!"(אנשים בעלי חוט שדרה יכולים לדלג עד לאחר הסוגריים: כתבתי חמישה איקסים, אבל זה יכול להיות גם מאה. או מליון. סתם שתדעו).
ומה שיש לי לומר זה: מפעלות שידוכין זה יפה. אבל מה שבאמת יעזור אלה מפעלי העצמה אישית. שאנשים יתפתחו ויפתחו אגו. ויהיו גאים במה שהם -על יופיים וכיעורם, על חכמתם וכסילותם, על הישגיהם וחדלונם. בכולנו יש הכל מטוב ועד רע, וכולנו יכלנו להגיע רחוק יותר אבל לכולנו יש גם במה להתגאות. רק אם נהיה מי שאנחנו באמת, נגלה גם מה באמת הקשר בינינו לבין הזה שיכול לעזור לנו להיות עוד יותר מושלמים ממה שאנחנו, כן, הדבר הזה שבגימטריה נותן 13 ומהווה סיכון לא קטן לאנשים בעלי חרדת נטישה. ושיש לא מעט אנשים(כמוני) שגילו שאפשר גם להתאכזב ממנו ושכמעט(?) התייאשו ממנו. נו, איך קוראים אותו?....
(פוסט זה נכתב לא מעט בהשראת יצירתה של מישהי שלא שכחתי את שמה, ובזכות מרחב ציבורי ירושלמי טיפוסי. אה, היי שלומית! ד"ש לאמא. תודה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה