פעם, לא היה אינטרנט. כן! תאמינו לי, אני חייתי אז!!! עד כדי כך אני זקן.
פעם, עוד יותר מזמן, גם טלפון היה מצרך נדיר בארצנו. ולפני כן גם טלוויזיה לא הייתה.
אז מה היה לנו? רק רדיו ועיתון. ואוטובוס שיכל לקחת אותנו לפגישות(כי גם רכב
היה יקר המציאות). כך שהתקשורת בין בני אדם התנהלה בקצב צב - לעומת היום.
היה בקצב הזה משהו מאוד בריא. כשמישהו פגע במישהו מעל גלי האתר או דפי העיתון -
היה לוקח זמן עד שהנפגע היה מגיב. הזמן היה מאפשר לו לעכל את הפגיעה, ולדייק
את התגובה. ולעיתים קרובות - שלא להגיב כלל, כי התגובה נהייתה כבר לא רלוונטית.
והיום? היום הכל נהיה כ"כ נגיש, מהיר, מיידי - ולא מדוייק. וכל מי שנפגע - ישר מגיב.
בשביל זה יש פייסבוק לכוווווולם, לא?
אורי קליין הוא מבקר מהדור הישן. כך גם מכנים אותו(ואת שניצר. ואת מי עוד?...).
דימויו המיושן הצטבר אצלי בזכות מקרה בו לא נחשף לטקסט אינטרנטי שהתייחס אליו
(ולא באיזה אתר נידח), בזכות הניכור הרגשי שלו למושאי כתיבתו וקולגות(כמתבטא בכתביהם),
ובזכות... השפה שלו - גבוהה, אנליטית לכאורה, מתנשאת. אה, כן, גם האכסניה שלו תורמת לדימוי.
את יוסף סידר אני אוטומטית מתייג כבן הדור הצעיר, הפוסט מודרני והעדכני רק בזכות גילו.
אינני יודע אם הוא אכן כזה. כך שכשקראתי את הטקסט שכתב אורי קליין על המפגש ביניהם,
אוטומטית זה התכתב לי עם הקונפליקט העומד בבסיס הסרט "הערת שוליים".
מר קליין בא לפגישה הזאת כשלדבריו הוא אינו יודע מי הוא באמת עבור סידר.
הוא חשב שהוא בסה"כ עוד מבקר קולנוע שבא לראיין במאי(ובכך שהוא טרם נחשף
לדימוי שלו בעיני העולם החיצון קליין חושף עד כמה איטית התקשורת שלו עם העולם).
בפגישה הוא גילה שסידר לא בא להתראיין, אלא להעמיק את מערכת היחסים ביניהם.
מערכת יחסים, שבעולם של פעם - נטול האינטרנט והטלפון - היה קשה לה להיבנות.
אבל סידר, כך לדעתי, מכניס את קליין בכוח לעולמנו: עולם הטוקבק והתגובה. אמנם, את תגובתו
הוא בנה לאורך זמן, אני מניח, ולא שלף מהמותן. אבל עדיין, קליין - שאינני מאמין שהוא
קורא טוקבקים על ביקורותיו - חשב שזה לא רלוונטי. וזאת כי הוא כנראה לא מודע
לסטנדרט החשיפה אליו התרגלו בני האדם בעידננו הוירטואלי. סטנדרט בו,למשל, ספורטאים
מתקשרים עם אוהדיהם ישירות דרך האינטרנט, ולא דרך הודעה לתקשורת.
סידר, שאוהב את קליין, כנראה, רצה, כך מסתבר מן הכתבה, באמת ובתמים לתקשר עם קליין
ברמה האישית. וקליין? עבורו זו עוד פגישת עבודה מני רבות.
התוצאה הייתה תאונה. האם על קליין היה לפרסם את תוצאותיה? מסופקני.
אבל נראה לי שיש כאן תחילתו של שינוי, לפחות אצל קליין. טענתו לאובייקטיביות
הולכת ומתמוססת כתוצאה מכתבה כזאת. לא שיש דבר כזה, כתיבה אובייקטיבית,
בטח שלא על אמנות. ואני מקווה, ואולי נראה את זה רק בעוד כך וכך שנים,
שזוהי תחילתה של ידידות מופלאה. אחרי הכל, סידר עצמו כתב את דמותו
של פרופ' שקולניק האב - לכן מסתבר שהוא באמת אוהב אותה.
פעם, עוד יותר מזמן, גם טלפון היה מצרך נדיר בארצנו. ולפני כן גם טלוויזיה לא הייתה.
אז מה היה לנו? רק רדיו ועיתון. ואוטובוס שיכל לקחת אותנו לפגישות(כי גם רכב
היה יקר המציאות). כך שהתקשורת בין בני אדם התנהלה בקצב צב - לעומת היום.
היה בקצב הזה משהו מאוד בריא. כשמישהו פגע במישהו מעל גלי האתר או דפי העיתון -
היה לוקח זמן עד שהנפגע היה מגיב. הזמן היה מאפשר לו לעכל את הפגיעה, ולדייק
את התגובה. ולעיתים קרובות - שלא להגיב כלל, כי התגובה נהייתה כבר לא רלוונטית.
והיום? היום הכל נהיה כ"כ נגיש, מהיר, מיידי - ולא מדוייק. וכל מי שנפגע - ישר מגיב.
בשביל זה יש פייסבוק לכוווווולם, לא?
אורי קליין הוא מבקר מהדור הישן. כך גם מכנים אותו(ואת שניצר. ואת מי עוד?...).
דימויו המיושן הצטבר אצלי בזכות מקרה בו לא נחשף לטקסט אינטרנטי שהתייחס אליו
(ולא באיזה אתר נידח), בזכות הניכור הרגשי שלו למושאי כתיבתו וקולגות(כמתבטא בכתביהם),
ובזכות... השפה שלו - גבוהה, אנליטית לכאורה, מתנשאת. אה, כן, גם האכסניה שלו תורמת לדימוי.
את יוסף סידר אני אוטומטית מתייג כבן הדור הצעיר, הפוסט מודרני והעדכני רק בזכות גילו.
אינני יודע אם הוא אכן כזה. כך שכשקראתי את הטקסט שכתב אורי קליין על המפגש ביניהם,
אוטומטית זה התכתב לי עם הקונפליקט העומד בבסיס הסרט "הערת שוליים".
מר קליין בא לפגישה הזאת כשלדבריו הוא אינו יודע מי הוא באמת עבור סידר.
הוא חשב שהוא בסה"כ עוד מבקר קולנוע שבא לראיין במאי(ובכך שהוא טרם נחשף
לדימוי שלו בעיני העולם החיצון קליין חושף עד כמה איטית התקשורת שלו עם העולם).
בפגישה הוא גילה שסידר לא בא להתראיין, אלא להעמיק את מערכת היחסים ביניהם.
מערכת יחסים, שבעולם של פעם - נטול האינטרנט והטלפון - היה קשה לה להיבנות.
אבל סידר, כך לדעתי, מכניס את קליין בכוח לעולמנו: עולם הטוקבק והתגובה. אמנם, את תגובתו
הוא בנה לאורך זמן, אני מניח, ולא שלף מהמותן. אבל עדיין, קליין - שאינני מאמין שהוא
קורא טוקבקים על ביקורותיו - חשב שזה לא רלוונטי. וזאת כי הוא כנראה לא מודע
לסטנדרט החשיפה אליו התרגלו בני האדם בעידננו הוירטואלי. סטנדרט בו,למשל, ספורטאים
מתקשרים עם אוהדיהם ישירות דרך האינטרנט, ולא דרך הודעה לתקשורת.
סידר, שאוהב את קליין, כנראה, רצה, כך מסתבר מן הכתבה, באמת ובתמים לתקשר עם קליין
ברמה האישית. וקליין? עבורו זו עוד פגישת עבודה מני רבות.
התוצאה הייתה תאונה. האם על קליין היה לפרסם את תוצאותיה? מסופקני.
אבל נראה לי שיש כאן תחילתו של שינוי, לפחות אצל קליין. טענתו לאובייקטיביות
הולכת ומתמוססת כתוצאה מכתבה כזאת. לא שיש דבר כזה, כתיבה אובייקטיבית,
בטח שלא על אמנות. ואני מקווה, ואולי נראה את זה רק בעוד כך וכך שנים,
שזוהי תחילתה של ידידות מופלאה. אחרי הכל, סידר עצמו כתב את דמותו
של פרופ' שקולניק האב - לכן מסתבר שהוא באמת אוהב אותה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה