יום רביעי, 24 באוגוסט 2011

קברי אבות


פוסט זה נכתב אתמול ומתפרסם באיחור של יממה עקב בעיות תקשורת. בקרוב יתפרסם עדכון מהיום....


בודפשט מתאמצת מאוד לגרום לנו להרגיש בבית, לפחות בכל הנוגע למזג האוויר. 38 מעלות בצהריים הן טמפרטורות מוכרות למדי לישראלי המצוי, גם אם אינן נפוצות במיוחד. לקבל בראש שמש קופחת בבודפשט בעלת האפיל האירופאי בזמן שאתה מנסה להספיק לבקר בכל מיני מקומות חשופים לחמה - זה תענוג מפוקפק למדי. בכל מיני פינות בעיר ישנם שלטי טמפרטורה אלקטרוניים, ובאחד מהם ראיתי את המספר 40. כן, כן, אילת, צפי ובכי(אבל בשקט).
ובכ"ז, ניסינו לנצל את היום היטב, ובטרם תצא חמה מנרתיקה יצאנו לעבר גבעת גלרט, בראשה מצוי פסל החירות של בודפשט.מראש גבעת גלרט יש את הנוף המהמם ביותר של בודפשט. צפונה ודרומה פרוסה העיר עם הדנובה מתפתל באמצעה, ומעליו פרוסים הגשרים המפורסמים שעליהם תפארתה של העיר. אבל עוד קודם לכן קיבלנו בשורה רעה: מסתבר שמספר הטלפון של קלרה נאג'י שגוי. קלרה הזאת, בת דודה שניה של סבתא של אבא שלי, נצר למשפחת לשאני(משפחה של סובוטניקים, לא בדיוק אבל בערך, שאחד מבניה התגייר לפני כ150 שנה והפך לאחד מאבות אבותי), ואנו תיכננו לבקרה ביום ד ולשמוע את סיפוריה על הימים שלפני המלחמה ובעיקר לנסות לדלות פרטים אודות בת דודתה- סבתא-רבא שלי -שנעלמה עם בעלה בשנה האחרונה למלחמה. כעת אין לנו דרך ליצור עימה קשר ולהודיעה על בואנו - אז כנראה שנסתפק בתחליפים תיירותיים רגילים... שלחנו מייל והודעת פייסבוק לגניאולוגית ההונגריה שהכירה לנו אותה, אך מכיוון שהיא אמורה להיות כרגע בחופשה, הסיכויים שייצא מזה משהו קלושים.


שלושת בתי הכנסת הענקיים של שלושת הקהילות המרכזיות של יהדות בודפשט - עליהם כתבתי אתמול - מעידים על עושרה של הקהילה במאה ה-19. ההווה, עם זאת, איננו מזכיר במאום את העושר ההוא. כיום ישנם כמה רבבות יהודים בעיר, אך רק אלפים בודדים(אם לא למטה מזה...) פעילים בדרך כזאת או אחרת בחיי הקהילה. סופר אחד כשר, פיצריה ושתי מסעדות כשרות, מקווה אחד ובית חב"ד אחד מהווים שרידים עלובים לחיים היהודיים השוקקים של פעם. ועדיין, ישנם לא מעט בתי כנסת פעילים בעיר, רובם בשבתות בלבד. ההסטוריה הפרטית של משפחת אבי היא רק אבן קטנה בפסיפס עשיר של עבר יהודי, ועדיין - כמה קטנה, ככה אנחנו לא יודעים עליה כלום. היום ניסינו לשפר קצת את המצב.


לאחר הביקור בגבעת גלרט נסענו לדרום בודה, לשכונות אליהן תיירים לא מגיעים בדרך כלל. אגי המדריכה הצמודה שלנו עשתה שיעורי בית, והפעילה ג'יפיאס שניווט אותנו בין נקודות ציון של העבר של משפחת אבי. בהתחלה נסענו לכיכר בה רשומה כתובתה של סבתא של אבא שלי(לא זאת שנעלמה במלחמה. השניה) שגרה כאן כנראה בראשית התקופה הקומוניסטית. אבא שלי טוען שיתכן וזו בכלל כתובת פיקטיבית ושסבתו מעולם לא גרה בה. וגם אם כן - הוא לא זוכר שהיה כאן. את הדירה כאן, כך הוא מאמין, סביר להניח שקיבלה בזכות שירותו של בנה, ויקטור, במשטרה החשאית הקומוניסטית. ההפתעה האמיתית שחיכתה לנו בכתובת הזאת היה בית כנסת אורתודוקסי קטן שפעיל בימינו אלה במרתפו של הבית הסמוך. נכנסנו פנימה, וראינו בית כנסת כמו שאנחנו מכירים מהארץ - קטן, אינטימי, במיקום מאולתר... 
משם נסענו לרחוב ראשי לא הרחק משם, לחפש את בית הכנסת בו אבי היה מתפלל. כשאגי(המדריכה שלנו) איתרה את הכתובת, ישר זיהינו גדר עם עיטורי מנורה. קשה לטעות כאן, נכון? ואכן, כשנכנסנו למבנה - בו פועל כיום בי"ס(ועכשיו חופש גדול, כידוע) - אבא שלי זיהה ישר את הלובי של בית הכנסת בו פעלו כיתות לימוד בהן הוא למד בעצמו. העובדות במקום גם אפשרו לנו להציץ לאודיטוריום בו היה בעבר - ככל הנראה - אולם התפילה, ואכן זיהינו באולם יציע שככל הנראה היה פעם עזרת נשים, מה שמעיד שהאולם הזה היה ביכ"נ. בלובי ישנו גם שלט זכרון לבית הכנסת שהיה כאן בעבר. השכונה מסביב נראית שכונה רגילה לחלוטין, כמותה ניתן למצוא בכל עיר בעולם - גם בארץ. רק יהודים כמעט ואין. המשכנו לסייר ברחובות הסמוכים, והגענו לרחוב בו היה פעם הבית של סבא וסבתא של אבא(שנעלמו במלחמה), איתם היה הולך לבית הכנסת. אך אבוי - אבא לא זיהה דבר מרחוב זה. לאחר עצירה קצרה המשכנו לתחנה החשובה הבאה - ביה"ק היהודי. בדרך עשינו שיחת טלפון למוזיאון השואה של בודפשט, וגילינו שאין להם מה לחדש לנו בנוגע לסבא וסבתא האבודים של אבי. למרות האכזבה, ציפינו לטובות מהביקור בביה"ק. והוא לא איכזב.


ביה"ק היהודי מקיים בהידור רב את המצווה למקמו מחוץ לעיר. הנסיעה אליו התארכה והתארכה, וכשהגענו אליו היינו כבר עייפים ומותשים. אנו סיירנו רק בחלק הניאולוגי של ביה"ק(כנראה שסבי ואביו היו חברים בקהילה זו, למרות שסבתי הייתה ממשפחה אורתודוקסית), בו מצויים להערכתי למעלה ממאתיים אלף קברים. לביה"ק בית לוויות מפואר אך מוזנח - שמבטא בצורה נאמנה את הניגוד בין העבר העשיר להווה הדל של הקהילה. באנו למצוא שתי נקודות ציון - וישר פנינו לחפש את הראשונה. חלקה 40, שורה 15, קבר 13. זו הנ"צ של מצבתו של מרדכי פופר, סבו של אבי שקרוי על שמו. הוא נפטר בשנת 1926, ומעבר לזה היה ידוע לנו שבנה הגוי של אשתו של דג'יורי - בנו של ויקטור, ההוא מהמשטרה החשאית הקומוניסטית - כבר הצליח למצוא את המקום, שמתועד ברישומי החברא קדישא המקומית.
למרות שביה"ק פעיל עד היום - ומצויות בו מצבות רבות גם מן השנים האחרונות - הרי שהוא מוזנח ביותר. רובו מכוסה ג'ונגל עבות של עצים ושיחים, העוטפים את המצבות בירוק-פראי שנתפס בעיני כעלבון לאלו שכבר אינם חיים. אבל בין החלקות עדיין ישנם שבילים נגישים לכל רכב, ואנו פילסנו כך את דרכנו עד לשורות האחרונות של ביה"ק. מצאנו את החלקה, ואז מצאנו פה ושם שלטי-שורות, דהויים ושבורים, ומשהצלחנו לזהות את השורה הנכונה התחלנו לחפש. אמנם מעט הוטעינו ע"י אחד מעובדי המקום ששלח אותנו לחלקה הסמוכה, אך מהר מאוד התמקדנו בחלקה הנכונה, בשורה הנכונה... מכיוון שהכל מכוסה ירוק-עבות של צמחים, קשה לזהות היכן יש קבר, שלא לדבר על זיהוי מה כתוב בו. אז היינו צריכים להמר מעט, ולשמחתי הימרתי על קבר נכון, וישר כשהסרתי שכבה אחת של צמחיה ניבטו לנגד עיני אותיות לועזיות של שם משפחתי. מארק-מרדכי בן רחל, 1872-1926, זכה לראשונה מזה עשרות שנים לביקור של צאצאיו. קיימנו טקס אזכרה סטנדרטי, ולאחר שעיכלנו את ההישג הראשון הזה, פנינו לחפש את הנקודה השניה.
כאן האתגר היה מורכב מעט יותר. סבא שלי, אמרה-יצחק פופר, נלקח לפלוגות העבודה של הצבא ההונגרי. הפלוגות ביצעו עבודות כפיה, ובסיום המלחמה, כשמפלגת צלב החץ עלתה לשלטון בחסות הנאצים, הן נשלחו לבצר את גרמניה לקראת בואו של הצבא האדום. רוב אנשיהן מתו מרעב, מחלות או סתם תשישות - או שנרצחו, כמובן. תיעוד של הצבא ההונגרי מעיד שאמרה פופר נפטר מטיפוס במחנה עבודת כפיה שכזה על גבול אוסטריה-הונגריה. תיעוד נוסף מציין שהוא נקבר יחד עם למעלה מאלף נרצחים נוספים בקבר אחים בביה"ק היהודי של בודפשט. אחי ראה באינטרנט תמונה של המקום, וישר יצא לחפש את המקום. 
בכניסה לביה"ק, מצד שמאל, ישנן לא מעט אנדרטאות לזכרם של נרצחי השואה. לאחר סיבוב בין האנדרטאות השונות, אחי קרא לנו: הוא מצא את המקום. חלקה ארוכה ארוכה, ובראשה מצבה ובה ציון המקום ממנו הובאו לכאן הגופות, ומסביבה מצבות-מצבות קטנות ועליהן חרוטים שמות-שמות: שם פרטי, שם משפחה, ושנת לידה ופטירה. וזהו. ואכן, על אחת המצבות מופיע אמרה פופר(1910-1945). שנת הלידה שגויה לדעתנו, אבל מה זה משנה? לראשונה מאז ומעולם זכינו לבקר בקבר האחים בו מצוי, כנראה, סבא שלנו. קרוב לוודאי שמעולם עד עתה לא ביקר כאן איש מצאצאיו. 
בשלב הזה היינו עייפים ורצוצים. נסענו לפארק העירוני של בודפשט והשקטנו את הרעב. לאחר מכן ביקרנו ב"בית הטרור" - מוזיאון המנציח את פעילותם בו של שני גופי אכיפה של משטרים טוטליטריים: המשטרה החשאית שפעלה תחת שלטון צלב החץ(ששלטה בחסות הנאצים מאוקטובר 44 עד ינואר 45)והמשטרה החשאית הקומוניסטית. כמובן, ישנם הבדלים ברורים בין שני הגופים, אך להונגרים של היום יש חשבון פתוח וכואב עם הקומוניזם, לכן יש במוזיאון דגש חזק על עוולות הסובייטים. לנו בניין זה חשוב מכיוון שאליו נלקחה אולגה, אחותו של אמרה-יצחק(סבא שלי) שהייתה אז בשנות העשרים לחייה, לחקירה בידי אנשי צלב החץ, וממנו קפצה והתאבדה. כמובן, למוזיאון אין כל מידע לתת לנו עליה.
משם נסענו לאובודה, וראינו שני בתי כנסת שעודם פעילים כיום, ושבנו למלון. היום הזה שהתחיל באכזבה מביטול הביקור המתוכנן אצל קרובת משפחה קשישה שמעולם לא פגשנו נסתיים באושר על ביקורים הסטוריים בקבריהם של סבי ואביו.
שיהיה לנו יום טוב מחר...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה