יום ראשון, 15 באפריל 2012

האמנם נשים נרתעות מהבעת דעה?

מיום שהתוודעתי אליו, הפמיניזם עורר בי תמיהה. אני גדלתי בבית בו ישנה אישה אחת - והיא הייתה דעתנית. 
גם בבי"ס ולאחר מכן בישיבה - לא נתקלתי בנשים עם בעיה בלבטא את דעתן. למעשה, לא נתקלתי בנשים רבות בכלל. ביסודי היינו בכיתות נפרדות, בבנ"ע - פעולות נפרדות, ובישיבה - כמו בישיבה... רק בהפסקות ביסודי שיחקנו נגדן תופסת. אנחנו תמיד היינו התופסים. פה ושם נתקלתי ברמיזות קלות: המחנכת שלי בכיתה ה(אותה הערצתי כאישה חזקה וחכמה)התלוננה(דומני שזה היה באוזני הפרטיות, ולא בפני הכיתה) על חוסר האיזון בייצוג הנשים בתנ"ך. אבל רוב המדריכות בבנ"ע היו בנות, הקומונריות - כמובן, והצבא נראה כמו עניין רחוק ולא רלוונטי במיוחד.


מאז כבר בגרתי והתוודעתי לשפע נשים. שמעתי על הטרדות ותקיפות, על הקושי להגיע לעמדות בכירות בסביבה גברית, על הקושי לשלב קריירה ומשפחה והקרבנות שנשים מקריבות בהקשר זה, וגם על סתם...חוסר סיפוק של נשים מהחיים ומהאופקים שהם מציעים להן.
אבל - עדיין לא הצלחתי להרגיש את "התופעה", כלומר: בעיני אלה היו בעיות שקיימות בעולמנו, לא תופעה אחת נרחבת לה פנים רבות. יש סיבה ברורה לכך: הסביבה הלימודית והתעסוקתית בה שהיתי בעשור האחרון, ביה"ס לקולנוע "מעלה", היא סביבה ידידותית לנשים. יחסית, לפחות. כבר מימי הראשונים במקום ראיתי שם יותר נשים מגברים. נשים עם תינוקות היה - ועודנו - מחזה לא נדיר. בראש המוסד עומדת אישה, וחלק גדול מן המשרות מאויישות ע"י נשים. וכמובן, אי אפשר להתעלם מן העובדה שמדובר במוסד שמטפח ומעצים את הסטודנטים שלו - גברים כנשים.


למעשה, כל-כך התרגלתי לכך שגם לנשים יש מה לומר, ושגם נשים יכולות לביים סרטים(בימוי, עבורי, הוא אחת המלאכות הקשות והמאתגרות שיש בעולם. מבחינה שכלית ורגשית) שנראה לי מוזר שישנם מקומות בהם הן מנוצלות, או צריכות להילחם על מקומן. אני לא אומר ש"מעלה" הוא גן-עדן לנשים - אחרי הכל, אינני אישה, כך שאין לי מושג. אבל זה לא רק "מעלה". לא מעט ידידות שהיכרתי בחיי מממשות את עצמן, או לכל הפחות זוכות להרבה תמיכה בדרך למימוש העצמי שלהן. אחרי הכל, רוב האנשים לא באמת מממשים את עצמם, אלא רק מנסים ונכשלים - ללא הבדל מין ומגדר.


לכן הופתעתי לקרוא את המאמר הזה, ועוד יותר מכך את התגובות. אם כי,למה שאהיה מופתע? מה, חילונים הם אנשים כ"כ מתקדמים? נאורים? חכמים? לא. ובכלל, זה מאוד מסתדר עם הדימוי שיש לי בראש ל"ישראלי", שהוא אדם גס רוח, נעדר נימוסים, יהיר ומדיף ריח של עודף בטחון עצמי. אבל מי אני שאתלונן - אני גבר, השמיים פרושים לפני ואין שום דבר המונע ממני להמריא אל השחקים...אה, יש עניין אחד פעוט. אבל עליו אני ארחיב בפוסט הבא.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה