אל מול פני המוות - שתיקה

כשמשפחה שלמה נרצחת בצורה אכזרית שכזאת - כיצד אתם מגיבים? ועל מה?
קודם כל, בואו נשאל: מה הבעיה המרכזית שלנו כאן? הסכסוך הערבי-ישראלי?
באמת? זה מה שנראה לכם?
לו היינו מדינה מגובשת ומאוחדת, הייתי מסכים. נקודת המבט - הכה נפוצה בחוגי הימין והשמאל -
שכביכול מובן מאליו שהצדק עמנו ואיך זה שהצד השני לא מבין זאת - רק מעצימה ומנציחה
את הסכסוך היותר חשוב ויותר משמעותי שיש לנו כאן. כן, הערבים לא השתנו באופן מהותי כבר שנים.
נוכחותנו - בכל הארץ, בחלקים מהארץ - מפריעה להם. אבל כל עוד הסכסוך הפנים-יהודי לא נפתר,
אין שום סיכוי שהסכסוך הישראלי-ערבי ייפתר. ופתרון מולבש מלמעלה לא ישנה את זה, בין אם זה
סיפוח, או התנתקות או הסכמים כאלה ואחרים. אנחנו כ"כ מצטיינים בלהראות לצד השני כמה אנחנו
צודקים, שכבר שכחנו להקשיב. נהיינו עבדים של הסכסוך הפנימי שלנו, שכל פעם שהוא פורט לנו
על מיתרי הכאב - ישר אנו מזדעקים ויורים מילים לכל הכיוונים. התמודדות ראויה - מול הערבים,
מול העולם, וקודם כל מול עצמנו - מתקיימת רק מתוך היכול להקשיב. רק אז נוכל להבין מה מדברי
הצד השני ראויים, מה מדבריהם אינם ראויים להתייחסות, ואולי גם נזהה פה ושם דברי טעם.
עד אז, המוות משפיל את עיניו לא בגלל שהישרתם אליו מבטכם(ולצפות בתמונות הגופות
באינטרנט זו סתם פורנוגרפיה זולה. להישיר מבט אל המוות אפשר רק מתוך שתיקה, והקשבה לקול הזעזוע הפנימי שבתוכנו)  - המוות משפיל מבטו מבושה על כך שכולם מנצלים אותו בצורה בוטה כ"כ לצרכי דיבייטינג.